פסק-דין בתיק ת"א 5532-08

טענות התובעת

הנתבעת 1 עוסקת, בין היתר, במתן ייעוץ פיננסי במסגרתו מעודדים אזרחים תמימים  לפדות פוליסות ביטוח שבבעלותם, המנוהלות על ידי גופים פיננסיים וחברות ביטוח. הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי הנתבעת 1 ו/או עובדיה, ומהם קיבלה התובעת שירות של ייעוץ פיננסי. הנתבעים 2 ו-3 היו אלו אשר החתימו את התובעת על מסמכים שונים וגבו את שכר הטרחה עבור הנתבעת 1.

ביום 7.8.2006 הוחתמה התובעת על מסמך שכותרתו "הסכם התקשרות ותשלום עמלה" (להלן - ההסכם) וכן על מסמך הנושא את הכותרת "ייפוי כח" (להלן - יפוי הכח). התובעת הסכימה, כי הנתבעים ו/או נציגיהם יפעלו לפדיון הפוליסות של התובעת אצל החברות "מנורה", "מגדל", "הכשרת הישוב" ו-"הפניקס". התובעת גם החזיקה בפוליסת ביטוח מנהלים אצל חברת הביטוח "כלל", ואותה ביקשה שלא לפדות. למרות זאת, הוחתמה התובעת על ייפוי כח, המייפה את כוחם של הנתבעים לפעול בשם התובעת מול "חברות הביטוח במדינת ישראל". הנתבע 3 הבטיח לתובעת  בעל פה, שיכבד את רצונה ולא יפעל למימוש הפוליסה בחברת "כלל".

לאחר בירור, שביצעה התובעת עם יועצים פיננסיים מקצועיים, התברר לה, כי פדיון הפוליסות איננו כדאי. על כן, ביקשה התובעת לעצור את הליך פדיון הפוליסות, פרט לפדיון הפוליסה בחברת "מנורה".

לתדהמתה, התברר לתובעת, כי הנתבעים יצרו בפניה מצג שווא לפיו נפדתה גם הפוליסה שנוהלה בחברת "כלל", בניגוד להסכמתה. וכמן כן, התובעת אף נדרשה לשלם עמלה בגין הטיפול, לכאורה, בגביית הפוליסה ב"כלל", בגובה 30% מסך הפדיון.

התובעת נדרשה לשלם לנתבעים, כשכר טרחה עבור השירותים, סך של 33,762 ש"ח. משסירבה התובעת לשלם האמור בטענה של תרמית, איים עליה הנתבע 3 כי תוגש נגדה תביעה. התובעת, שחששה מאיומיו של הנתבע 3, שילמה את כל הסכום. התובעת טוענת, כי מאז התשלום ועד מועד הגשת כתב התביעה טרם קיבלה חשבונית בגינו.

התובעת מבקשת לקבוע, כי ההסכם מיום 7.8.2006 בטל לאור הפרתו על ידי הנתבעים. על כן יש להשיב לה את כספי שכר הטרחה, בסך 33,762 ש"ח, ששילמה. כמו כן, טוענת התובעת, כי ההסכם הוא "חוזה פסול", שכן הנתבע 1 מעולם לא הוסמך לפעול כסוכן ביטוח או לייעץ בענייני ביטוח פנסיוני. משפעל הנתבע 1 תוך התחזות, בניגוד לחוק הפיקוח על השירותים הפיננסיים, יש לראות את ההסכם כחוזה פסול ולפיכך הוא בטל.

פרט להחזר קרן התשלום, עותרת התובעת לתשלום סך נוסף של 5,148 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד להגשת כתב התביעה המתוקן.

טענות הנתבעים

טענותיה של התובעת סותרות: מחד היא טוענת, כי ניתנה לנתבעים הרשאה לפעול ו/או לפדות כספים מחברות הביטוח, למעט חברת הביטוח "כלל". מאידך, טוענת התובעת להשבת כל כספי העמלה ששולמה, גם בגין הטיפול בפוליסות שבשאר חברות הביטוח  בעניינן ניתנה לנתבעים הרשאה לפעול.

בייפוי הכח שנחתם על ידי התובעת, המייפה את כוחם של הנתבעים לפעול מול חברות הביטוח השונות, אין סייג כלשהו בנוגע לחברת "כלל".

הנתבעים אינם עוסקים במתן ייעוץ פנסיוני ולא מתיימרים ליתן ייעוץ פנסיוני. כך גם ההסכם בין הצדדים אינו מבטא את היות הנתבעים מייעצים בתחום הפנסיוני. על כן אין מדובר בחוזה פסול. הנתבעים לא שכנעו את התובעת לפדות את כספי הביטוח שלה. כל שנקבע בסעיף 4 להסכם הוא, כי הנתבעים יהיו זכאים לתשלום עמלה מהתובעת, אם ימצא כסף העומד לזכות התובעת. בהסכם לא נאמר דבר בעניין מימוש הכספים או משיכתם על ידי הלקוח כתנאי לקבלת העמלה. עפ"י ההסכם הנתבעים זכאים לעמלה גם אם הלקוח בחר שלא לממש את הכספים שאותרו.

לנתבעים לא ניתנה כל הודעה, מטעם התובעת, על ביטול ההסכם ביניהם.

הנתבעים דוחים את טענת התובעת לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בסך 5,148 ש"ח. לטענתם, התובעת לא נקטה כל פעולה, במשך זמן רב, מאז מועד התשלום ועד הגשת התביעה. כמו כן, היה פרק זמן של חצי שנה תמימה בין מועד פתיחת ההליכים בתיק ועד מועד הגשת כתב התביעה המתוקן, זאת לאחר שהתביעה נמחקה מחוסר מעש של התובעת. לפיכך, מתנגדים הנתבעים לדרישת תשלום הפרשי הריבית וההצמדה בעבור פרק הזמן שחלף בעקבות מחדליה ו התנהגותה הרשלנית של התובעת עצמה.

דיון והכרעה

בטלות ההסכם

טענת התובעת לבטלותו של ההסכם, מן הטעם שמדובר בהסכם פסול, נדחית.

התובעת טוענת, כי הנתבעים עסקו במתן ייעוץ פיננסי, עיסוק המחייב רישיון. משהודו הנתבעים כי הם אינם מחזיקים ברישיון לייעוץ ביטוחי או פנסיוני, החוזה שנחתם בין השניים הוא חוזה פסול, ומשכך הוא בטל.

וכך נקבע בסעיף 2(4) לחוק לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), תשס"ה - 2005 (להלן - החוק):

"לא יעסוק אדם בייעוץ פנסיוני, אלא אם כן הוא בעל רישיון יועץ פנסיוני, ובהתאם לתנאי הרישיון".